Ran Avodah Zarah 7a – ר"ן עבודה זרה ז.‏ – Shas HaMeforash

ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי צַמְרוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר ^אאִם הַשֶּׁבַח יָתֵר עַל הַיְּצִיאָה נוֹתֵן לוֹ אֶת הַיְּצִיאָה וְאִם הַיְּצִיאָה יְתֵירָה עַל הַשֶּׁבַח נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח. אַהְדְּרִינְהוּ רַב יוֹסֵף לְאַפֵּיהּ בִּשְׁלָמָא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אִיצְטְרִיךְ ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים קָא מַשְׁמַע לַן הֲלָכָה כְּיָחִיד. אֶלָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה לְמָה לִי פְּשִׁיטָא דְּמַחְלוֹקֶת וְאַחַר כָּךְ סְתָם הִלְכְתָא כִּסְתָם. מַחְלוֹקֶת בְּבָבָא קַמָּא וּסְתָם בְּבָבָא מְצִיעָא דִּתְנַן ^בכׇּל הַמְשַׁנֶּה יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה ^גוְכׇל הַחוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. וְרַב הוּנָא מִשּׁוּם דְּאֵין סֵדֶר לַמִּשְׁנָה דְּאִיכָּא לְמֵימַר סְתָם תְּנָא בְּרֵישָׁא וְאַחַר כָּךְ מַחְלוֹקֶת אִי הָכִי כֹּל מַחְלוֹקֶת וְאַחַר כָּךְ סְתָם לֵימָא אֵין סֵדֶר לַמִּשְׁנָה. וְרַב הוּנָא כִּי לָא אָמְרִינַן אֵין סֵדֶר בַּחֲדָא מסכת׳מַסֶּכְתָּא בִּתְרֵי מַסְּכָתֵי אָמְרִינַן וְרַב יוֹסֵף כּוּלָּהּ נְזִיקִין חֲדָא מסכת׳מַסֶּכְתָּא הִיא. וְאִי בָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי לַהּ גַּבֵּי הִלְכָתָא פְּסִיקָתָא כׇּל הַמְשַׁנֶּה יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה וְכׇל הַחוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הֲנִרְאֶה שֶׁתַּעֲמוֹד עִמִּי לָעֶרֶב רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר ^דאוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הֲנִרְאֶה שֶׁתַּעֲמוֹד עִמִּי לָעֶרֶב אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הַנִּשְׁאָל לְחָכָם וְטִימֵּא לֹא יִשָּׁאֵל לְחָכָם וִיטַהֵר לְחָכָם וְאָסַר לֹא יִשָּׁאֵל לְחָכָם וְיַתִּיר. הָיוּ שְׁנַיִם אֶחָד מְטַמֵּא וְאֶחָד מְטַהֵר אֶחָד אוֹסֵר וְאֶחָד מַתִּיר אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶם גָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן הַלֵּךְ אַחֲרָיו וְאִם לָאו הַלֵּךְ אַחַר הַמַּחְמִיר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר ^הבְּשֶׁל תּוֹרָה הַלֵּךְ אַחַר הַמַּחְמִיר בְּשֶׁל סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּיקֵל א״ראָמַר רַב יוֹסֵף הִלְכְתָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן וְכוּלָּן שֶׁחָזְרוּ בָּהֶן אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן עוֹלָמִית דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר ר״ירַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חָזְרוּ בָּהֶן בְּמַטְמוֹנִיּוֹת אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן בְּפַרְהֶסְיָא מְקַבְּלִין אוֹתָן א״דאִיכָּא דְּאָמְרִי עָשׂוּ דִּבְרֵיהֶם בְּמַטְמוֹנִיּוֹת מְקַבְּלִין אוֹתָןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שכירות י׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ט
טור חושן משפט ש״ו:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ש״ו:ג׳

^ב רמב״ם הלכות שכירות י׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ט
טור חושן משפט ש״ו:ג׳
טור חושן משפט של״ג:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט ש״ו:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט של״ג:ה׳

^ג רמב״ם הלכות שכירות ט׳:ד׳
רמב״ם הלכות מכירה ח׳:ב׳
רמב״ם הלכות מכירה ח׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
סמ״ג מצוות עשה פ״ט
טור חושן משפט ק״צ:י׳-י״א
טור חושן משפט של״ג:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט ק״צ:י׳-י״א
שולחן ערוך חושן משפט של״ג:ד׳

^ד רמב״ם הלכות שבת כ״ד:ד׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ח
טור אורח חיים ש״ז:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״ז:ז׳

^ה רמב״ם הלכות ממרים א׳:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קי״ז
סמ״ג מצוות עשה קי״א

הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר לחכם ואסר וכו׳ – כ׳ הראב״ד ז״ל בפי׳ ס״ז שלו דלאו משום כבודו של ראשון נגעו בה אלא משום דכיון דאסרה ראשון שויא חתיכה דאיסורא ושוב אין לה היתר דאפי׳ התירה שני אינה מותרת והיינו דתניא בפ׳ אלו טריפות חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר. אסר אין חבירו רשאי להתיר. כלו׳ אינו רשאי דאפי׳ התירו אינו מותר ואפי׳ הי׳ גדול ממנו בחכמה ובמנין דמדקאמר ואם היו שנים א׳ אוסר ואחד מתיר אם א׳ מהם גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו מכלל דהיכא דלא היו שנים בבת א׳ אלא שהא׳ אסר בפני עצמו אין חבירו רשאי להתיר אפי׳ גדול [ממנו] בחכמה ובמנין. והני מילי בדבר שאין בו מחלוקת אלא משקול הדעת. אבל אם טעה בדבר משנה חוזר ומטהר ומתיר כדתנן בבכורות בפ׳ עד כמה וכו׳ ככתוב בפי׳ הר״ן להרי״ף עיי״ש: ואם היו שנים וכו׳ – אמרו בשם רבינו יצחק ז״ל דכל איכא דאמרי שבתלמוד הכי דיינינן לי׳ כשני ת״ח שקולים דבשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המיקל. אבל הרב ר׳ יצחק אבן גיאת ז״ל כתב דלעולם קיי״ל כלישנא בתרא בין בשל תורה בין בשל סופרים בין להחמיר בין להקל שלכך סדרו בעלי התלמוד הלשון ההוא אחרון לומר שהוא עיקר. אבל בחי׳ הרשב״א ז״ל במס׳ ר״ה ראיתי שהרב אלפסי ז״ל ומקצת הגאונים סוברים דבשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים או בדיני ממונות הלך אחר לשון האחרון ואיני יודע מה נשתנו דיני ממונות משל תורה אבל קבלה היא נקבל ד״ח.מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון